גרנט מרכז האבטחה הישראלי למיגון חיצוני (2001) בע"מ נ' דורות

החלטה

התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע, שהוא עו"ד, אשר ייצג אותה, בסכום של 625,000 ₪.

הנתבע הגיש בקשה לחיוב התובעת בערובה להוצאות, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, וסעיף 353 א' לחוק החברות.

בדיון ביום 08/09/11, נקבע כי על התובעת להציג מסמכים בעניין יכולתה הכלכלית, וזאת לאור טענת ב"כ התובעת כי מר גרנט, הוא בעל המניות היחיד של התובעת, ומצבו הרפואי קשה.

מסמך שהציג הנתבע בדיון, העלה כי לחב' התובעת חוב בגין אגרות לרשם החברות משנת 2004, אשר טרם שולם, והחב' במעמד של מפרת חוק, וכן עולה מתדפיס רשם החברות כי לתובעת קיימים שני שעבודים.

על פי החלטת יום 08/09/11, נקבע כי על התובעת להציג מסמכים לעניין מצבה הכלכלי, כולל מאזנים, דפי חשבון בנק, ומסמכים לעניין נכסים וחובות, וזאת לצורך בדיקת יכולתה הכלכלית.

הנתבע טען בבקשה לחיוב בערובה כי יש להתייחס לסכום התביעה, 625,000 ₪, וכן על כך שמדובר בחברה בע"מ, ומר גרנט נוהג להפסיק פעילות חברה בקשיים ולהקים חברה אחרת תחתיה.

הנתבע טען כי קדמו לחברה התובעת שתי חברות נוספות, וחברות אלה אופטקסט בע"מ וגרנט מרכז בע"מ, הפסיקו פעילותן, ומר גרנט רוקן אותן מכל תוכן ופעילות עסקית, מבלי יכולת פירעון לנושיהן.

הנתבע גם טען לסיכוי תביעה קלושים, בטענה שהנתבע יידע את מר גרנט, שממילא מעורה בתחום, ומודע לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 154 לפקודת המכס (נוסח חדש).

הנתבע הפנה לפסקי דין שניתנו בעניינה של התובעת בתיקים אחרים.

ב"כ התובעת טען לעניין זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד בשיטת המשפט, וכן טען כי התובעת הפקידה את ענייניה באמון מוחלט בידי הנתבע, אשר התנהל בצורה רשלנית כלפיה.

לטענת התובעת, הנתבע הוא אשר גרם למצבה הכלכלי הקשה של התובעת, ומבקש לסכל את האפשרות של התובעת להגשת התביעה.

הנתבע, בתשובתו, חזר על טענותיו בעניין מצבה הכלכלי הגרוע של התובעת, ועל נסיבות המקרה המחייבות הפקדת ערובה, ועל סיכויי התביעה הקלושים.

לאור החלטת יום 08/09/11, הגיש מר ברוך גרנט תצהיר כי הוא הבעלים של החברה התובעת, והוא עורך את תצהירו כמנהל ובעל מניות של החברה.

מר גרנט הצהיר כי החברה התובעת איננה פעילה מאז שנת 2007, ונכון להיום, אין בידיה מאזנים לשנים אחרונות, ואף לא דפי חשבון בנק.

על כן, עתרה התובעת ליתן לה את זכותה החוקתית ליומה בבית המשפט, ולחילופין, להורות על הפקדת ערובה בסכום נמוך באופן משמעותי מזה שביקש הנתבע, ומר גרנט הסכים מראש לחתום על התחייבות עצמית לערוב להוצאות הנתבע, באמצעות כספי ביטוח לאומי שמשולמים לו בסך 1,322 ₪, ו – 930 ₪.

מר גרנט צירף בתצהירו אישור זכאות לקצבת שירותים מיוחדים, וקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, וכן דף חשבון בנק, המתנהל על שמו.

הנתבע הגיש תגובה למסמכים, וטען כי בתצהיר אין התייחסות לשאלה האם מר גרנט ממשיך לנהל עסק במסגרת תאגיד אחר, ונפרד מהחברה התובעת.

כמו כן, טען הנתבע כי מדובר בקצבאות ביטוח לאומי, שלא יוכלו לשמש לתשלום הוצאות, מאחר והן משמשות כמקור הכנסה.

עוד טען הנתבע כי שני השעבודים והחוב בגין האגרות, מלמדים על העדר יכולת פירעון של החברה התובעת.